סיביל גולדפיינר

פירות הפייסבוק

מאת: לירית

מעשה שהיה כך היה: ישבו להם זוג ב- COMME IL FAUT CAFE והבחינו שבתפריט ישנו קברנה סוביניון רזרב של ברקן, שמקורו בענבי רמת הגולן. הזוג התלונן שהגיע עד אלינו מאחר ויודע שאנחנו לא מוכרות מוצרים מהשטחים. סיביל גולדפיינר, מנכ"לית comme il faut ישבה במקום ווהמתינה לתחילת "למה בראשון". כשפנה המלצר לסיביל עם התלונה האמורה היא הופתעה, אמרה שהזוג צודק וביקשה להוריד את היין מהתפריט.

שבוע וחצי לאחר מכן, בארץ רחוקה מאד (פייסבוק) , כתבה מלצרית מהמסעדה (ענת קמרד) על הקיר הפרטי שלה את הדבר הבא:

מסתבר שבקום איל פו קפה (=בעבודה) הפסיקו לעבוד עם יקבי ברקן, בשל המיקום בשטחים הכבושים #כבוד

מכאן זה התגלגל כמו שדברים מתגלגלים בעידן הפייסבוק עד לפתחה של הכתבת תיקי גולן, שפרסמה לאחר שיחה איתי ועם ברקן (עבודה יסודית, יש לציין) את האייטם הבא:

את הטוקבקים הזועמים ניתן לראות בגירסא האינטרנטית המשובשת.

———————————————————————————————————

הבוקר קיבל מנהל המסעדה, טל חליבה (ברוכים הבאים טל)  מכתב מלקוח כועס בשם י' :

טל

שלום

אני ואשתי דווקא כן נהנינו מהביקורים אצלכם הן בחנות הבגדים והן בקפה.

איני מתכוון לבקר שם יותר, לא בחנות ולא בקפה.

האמת המחירים שלכם תמיד היו גבוהים בעיניי ועמדו בסתירה למסרים החברתיים כאילו ?!

אבל כל עוד אשתי נהנתה אז בסדר, הצביעות בטענה נגד מפעל ישראלי כזה או אחר מגוחכת ומסוכנת.

רק השבוע כתב עוד ישראלי מבולבל על קירות גטו וורשה "תשוחרר עזה" ואתם נוקטים באותו כיוון.

לידיעתך תל אביב נבנתה כולה על אדמה כבושה. זו עיר שלא הייתה קיימת בתקופות הקדומות והקצרות שעם ישראל ישב בארצו.

כדאי שתשאלי כל ערבי מיפו וסביבותיה וכל ערבי במחנות הפליטים ג'בליה וסביבותיו מה הם חושבים על תל אביב.

אנו " לא נהינה מפירות הצביעות"

י'

וזה המכתב ששלחה לו סיביל :

י' יקר,

אני מכבדת את תחושותיך, מבינה את כעסך ומודה לך על המכתב. בעיני, המכתב מראה שאתה ואשתך צרכנים אכפתיים שחשוב להם לאן הולך הכסף שלהם ובמי הוא תומך ואני מכבדת את זה ומזדהה. הבחירה לנקוט בעמדה פוליטית זו אחרת היא בחירה קשה עבור עסק ומחיר לא פשוט בצידה. עם זאת, אני מאמינה שגם כאשר אני בעלת עסק אני אזרחית וככזו חייבת לקחת אחריות על הבחירות העסקיות שלי. בכל עסק שאתה קונה מתקיימות בחירות כאלו, הן רק לא נאמרות בקול רם בכדי לא לאבד לקוחות.

ולעצם העניין: אני מאמינה שחזרה ל"קו הירוק" ופתרון  שתי מדינות לשני עמים, הם הבסיס היחידי לשלום בין ישראל ושכנותיה באזור, בהיותו מקובל גם על רוב מדינות העולם וגם על הליגה הערבית.  אני מקווה שבמסגרת הסכם כולל, תכריז מדינת ישראל סוף סוף על גבולותיה ותזכה להכרה בהם, גם ממדינות העולם.

אני מודעת למורכבות שכרוכה בישיבתנו על האדמה הזו גם בתוך הקו הירוק ואין לי כל כוונה לפנות אותה, אך גם לא להרחיב את גבולותיה. אני מכירה בכך שישנה אפשרות שאצטרך (באופן פרטי או כחלק מהמדינה) לפצות על האדמה הזו מישהו מבעליה המקוריים ואני בהחלט מוכנה לכך במסגרת הסכם שלום כולל. לפי השקפת עולמי, כל חיזוק של התיישבותנו מעבר לקו הירוק- גבולות 67 , מרחיקה אותנו מהשלום ואני אינני מעוניינת לקחת בכך חלק.

אני מניחה שקראת את הכתבה בעיון ואתה יודע שאנחנו מחזיקים ביינות ברקן שאינם מהשטחים הכבושים ומעודדות עשייה מקומית בכל מאודנו. את רוב הייצור של comme il faut  אנחנו מחזיקות בארץ על אף הקשיים הרבים, אנחנו תורמות בארץ ותומכות בכלכלה המקומית כבר 23 שנים. אני מקווה שתראה שלבחירות הערכיות שלנו יש מגוון צדדים ושאי התמיכה שלנו בכיבוש היא מתוך אהבת ישראל ולא להיפך.

שלך

סיביל גולדפיינר

ועוד מילה- לדעתי כל עסק שנוקט עמדה פוליטית עושה צעד אמיץ וראוי להערכה. הרי באמת הכל פוליטי, רק שלהודות בזה אומר לקחת בחשבון שאתה עלול להפסיד את אלו שאינם מסכימים עם דעותיך הפוליטיות ואת זה, אף עסק לא עושה כל כך בקלות, לא בשמאל ולא בימין. איפה העסק (הבינוני/ הגדול) שיצהיר שהוא קונה אך ורק מהתנחלויות כי הוא מאמין ביישוב הארץ? את 'קום איל פו' מעניינת מאד שורת הרווח, אבל לא רק ואת המחיר שמשלמים בברקן על ייצור ברמת הגולן אנחנו משלמות על הבחירה שלא למכור מוצרים שמקורם בכיבוש. אין דרך לברוח מזה, אחריות זה כואב.

סדר חדש בארון או מעבירות 5

מאת: סיביל גולדפיינר

בתחילת השבוע התפרסם דו"ח אתיספירה לשנת 2010, ו-comme il faut מופיעה ברשימת 100 החברות האתיות בעולם. ברשימה נמצאות בין השאר גם גוגל וג'נרל מוטורס, חברות בקנה מידה עולמי. אנחנו משקיעות רבות בתחום האחריות החברתית והסביבתית לאורך השנים וההכרה הבינלאומית בכך משמחת. במיוחד לאור העובדה שאנחנו החברה הישראלית היחידה המופיעה ברשימה, ובהקשרים של אתיקה וערכים – לא כיבוש וכוחנות.

הישג נוסף של שנת 2009 היא נוכחותנו ברשימת ה-UN ו-UNIFEM כחברה שמפגינה Best Practice בתחום קידום מעמד האישה, שניצב בליבת העשייה ובחזון של comme il faut.

כחלק מתפיסתנו  את החברה כפלטפורמה לשינוי חברתי ולקידום נשים נולד פרויקט "מעבירות", שיצא לדרך באמצע החודש, בפעם החמישית, תחת הכותרת "סדר חדש בארון".

הפרויקט נולד מתוך החיפוש שלנו אחר דרכים לחזק את הקהילה שבקירבה אנחנו חיות ושמתוכה באות העובדות והלקוחות שלנו. מתוך היכרות רבת שנים עם לקוחות comme il faut ואחרי לא מעט ניסוי וטעייה, הבנו  שנשים רוצות ומוכנות לתרום לקהילה, במיוחד אם מקלים עליהן בארגון התרומה עצמה.

בסופו של התהליך הגענו לנוסחה של "מעבירות": פרויקט המערב תרומה לנשים בקהילה, את הלקוחות שלנו ואותנו. נשים מביאות בגדים שלנו שהן כבר לא לובשות לחנויות ואלו מועברים לתרומה. ב"מעבירות" האחרון ("מעבירות אהבות") הועברו הבגדים ישירות לנשים שורדות זנות ובמעבירות הנוכחי (כמו בראשון), מועברים הבגדים לעמותת "אישית". העמותה מפעילה חנות בה נמכרים הבגדים על ידי מוכרות-מתנדבות ובכסף נעשה שימוש לקורסים להשכלה לנשים.

"מעבירות" מתאים לתפיסה האקולוגית שלנו בזה שהוא מעודד מיחזור בגדים ומתאים מאד ללקוחות שלנו, השומרות את הבגדים של comme il faut  לאורך שנים, גם כשהן כבר לא לובשות אותן וגם כאשר שינו מידות והעדפות. הסיבות לכך הן איכות הבגדים, שגם מאפשרת את כל הפרויקט, וכן תחושת הקשר האישי אליהם וההשקעה הכספית.

אני מודה מאד לכל הלוקחות חלק ב"מעבירות" ומבטיחה שנמשיך בעשייה החברתית יחד איתכן. "לא נשרוף חזיות" – נעשה "סדר חדש בארון" ונמשיך להעביר בינינו ולחזק את תחושת הסולידריות בין נשים.

פרוטו

מאת:לירית

בכל עונה יש לנו "פרוטו", יום בו מציגות המעצבות (אירה גולדמן מעצבת ראשית ואפרת זיו)  את דגמי העונה הבאה. ב"פרוטו" נוכחות מנהלות ומוכרות מהחנויות שלנו, ליאורה זק סמנכ"לית האופנה והסחר, סיביל המנכ"לית ובפעמים בהם נכחתי הצטרפה לקוחה חברה והביאה עוד נקודת מבט לקלחת. היום התארחה מיכל שפירא.

כולן מקבלות דפים עם ציורי הדגמים ולידן הן כותבות את דעתן והערותיהן. אח"כ מצליבות נתונים ומחליטות איך להמשיך, מה לייצר ובאיזו כמות. על האיכות על כל פנים לא מתפשרות על הבדים, החוטים וכו'.

מתלבטות וממלאות את הטבלאות. נורית, סיביל ושוש

מתלבטות וממלאות את הטבלאות. נורית, סיביל ושוש

ליבי רויזן

ליבי רויזן

את הבגדים מדגמנת לקוחה או מוכרת בד"כ והיום דגמנה אלונה אוגושביץ, לקוחה של החנות ברעננה.

האורחת שלנו מיכל שפירא

האורחת שלנו מיכל , אלונה וסיביל

מתרשמות מפרי עמלן

מתרשמות מפרי עמלן. מרסל, ז'נט ולידיה

אפרת זיו המעצבת מדגימה לתופרות את הבגדים על הדוגמנית

אפרת זיו המעצבת מדגימה לתופרות את הבגדים על הדוגמנית

מדגמנת בפרוטו בסנדלי chie miharaשלא מותירות ברירה אלא לצלם אותן

מדגמנת בפרוטו בסנדלי chie mihara (בחנויות) שלא מותירות ברירה אלא לצלם אותן

רזית?

מאת:לירית

לישיבת מנהלות החנויות הקבועה שהתקיימה הבוקר, הצטרפנו אירה המעצבת הראשית, סיון העוזרת האישית של סיביל, רונן מהנהלת החשבונות ואני. סיביל המנכ"לית הרצתה בקצרה, על נושא עבודה שהגישה במסגרת לימודי התואר השני שלה במגדר. הנושא: "הצעת החוק תת משקל בענף הדוגמנות על ידי רחל אדאטו ודני דנון"

לכולנו חולקו הטקסטים המופיעים מטה מתוך העבודה והתנהל דיון ער בהצעת החוק עצמה ובקשר שלה ושל דימוי הגוף הנשי ,לעבודה שלנו בפועל כחברת אופנה.

ליאורה הסמנכ"לית דיברה על חשיבות האמירות של המוכרות והמנהלות בחנויות לנשים המודדות בגדים, על האחריות שיש להן במפגש העדין הזה ועל איך אנחנו יכולות שלא לקחת חלק בשיח שמודד נשים על פי משקלן.  על הטבעיות שבה אנחנו, נערות ונשים בחנויות מחמיאות אחת לשניה ב"זה מרזה אותך" ו"זה עושה אותך מקל". בכלל, נראה ש"את נראית טוב היום" הוחלף כבר מזמן ב"רזית?"

שלשום חברתי ואני נזכרנו בקלי (הלו היא ג'ני גארת') מבוורלי הילס 90210 שהיתה סמל היופי בנעורינו ונדהמנו שבזמן שעבר מאז (ומסתבר שעבר) השתנו הסטנדרטים עד כדי כך, שנכון לשנת 2010 קלי היא כמעט שמנה.

מי שבטעות ראתה את הבנות של 90210 הנוכחי לא יכולה שלא להבחין באידאל היופי שהלך והצטמק עוד ועוד מאז קלי וברנדה. התמונה לא משקפת עד כמה הן רזות…

90210 שנות ה-90

90210 שנות ה-90

הבנות של 90210, שנות האלפיים

הבנות של 90210, שנות האלפיים

הצעת חוק תת משקל בתעשיית הדוגמנות, התש"ע –2009

הגדרות 1. בחוק זה –
"סוכנות דוגמנות" – משרד, לרבות אדם, העוסק בייצוג  דוגמניות

ובשירותי תיווך לדוגמנות;

"תת משקל" – מדד מסת גוף (BMI) מתחת ל 18.5;
"מדד מסת גוף (BMI)"- תוצאת חישוב של משקל בק"ג המחולק בגובה שמועלה ברבוע;
"דוגמנית"- מי שמופיעה מטעם תאגיד במסע פרסום;
איסור הצגת דוגמנית בתת משקל 2. לא יציג תאגיד בפרסומת דוגמנית שנמצאת בתת משקל.
ייצוג אדם הנמצא בתת משקל בסוכנות דוגמנות 3. סוכנות דוגמנות לא תעסיק, לא תחתים על חוזה עבודה או חוזה לייצוג, דוגמנית הנמצאת בתת משקל.
איסור שימוש בתוכנת מחשב להצרת היקף 4. לא יעשה שימוש בתוכנת מחשב לצורך הצרת היקפי גופה של דוגמנית בכל פרסום המיועד לציבור.
עונשין 5. (א) תאגיד העובר על הוראות סעיפים 2 או 4 לחוק זה דינה- הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977[1] (להלן חוק העונשין) ואם היתה העבירה נמשכת דינו ארבע פעמים הקנס האמור;
(ב) סוכן העובר על הוראת סעיף 3 דינו- הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (3) לחוק העונשין ואם היתה העבירה נמשכת דינו ארבע פעמים הקנס האמור.
ביצוע ופיקוח 6. שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצוע ופיקוח.

דברי הסבר

הפרעות אכילה ובכללן אנורקסיה, נמצאות בשנים האחרונות במגמת עליה בחברה הישראלית, בעיקר בקרב נערות צעירות. מחקרים מוכיחים כי אחת הסיבות להפרעות אכילה בקרב צעירות הינו השפעת המדיה והפרסום המציגים כמודל לחיקוי נשים רזות במיוחד, ובכך משפיעים על הסטנדרטים של בני הנוער.  תעשיות האופנה והפרסום בפרט בנו מודל מעוות של יופי האישה האידיאלית, כאשר רבות מהדוגמניות המופיעות בפרסום הינן בתת משקל. דמות זו משמשת מודל לחיקוי בעיקר בקרב נערות המנסות לרזות בכל דרך.

הצעת חוק זו באה להאבק במגפת הפרעות האכילה. חשוב להבין כי אנורקסיה הינה מחלה חשוכת מרפא בשלביה המתקדמים, היא פוגעת כמעט בכל אבר ואבר בגוף החולה ולעיתים מזומנות מביאה למוות. מכאן החשיבות הרבה למצוא כלים שיצמצמו את התפשטות המחלה בקרב צעירים וצעירות במדינה.

הצעת החוק מתבססת על הגדרות משרד הבריאות, לפיהן תת תזונה מוגדר מתחת ל-18.5 מדד מסת גוף (BMI) .

בהצעה נקבע כי חברה מסחרית לא תציג בתשדיר פרסומת מטעמה צילומי דוגמן או דוגמנית אשר נמצאים במצב של תת משקל. ההצעה מתייחסת גם לסוכנויות הדוגמנות, אשר לא יכלו להעסיק דוגמניות הסובלות מתת משקל . בהצעת החוק נקבע בנוסף כי יחול איסור על שימוש בתוכנות מחשב לצורך הצרת היקפים של דוגמנים בכל פעילות מסחרית ו/או מערכתית, ובכלל זה מגזינים, עיתונים ומשרדי פרסום.

הפרעות האכילה אינן הפרעה נפשית בלבד כי אם מהווה איום ממשי על חיי החולה. הצעת חוק זו באה להגן על בריאות המתבגרים במדינת ישראל זאת על ידי סינון המסרים הפוגעניים של תעשיית הדוגמנות והפרסום.


גם דורית אברמוביץ' כתבה על הנושא

יומן מסע

מאת:לירית

התערוכה יומן מסע אפריקאי נפתחה חגיגית ביום ראשון בערב בהרצאה של האוצר סימון נג'אמי. מאחר והסיפור שמאחוריה כבר סופר על דפי בלוג זה, לא אלאה אתכן במילים ואצרף תמונות.

הנה תמונה של ז'ואל מציב את יצירותיו בחלון הראווה של החנות שלנו בנמל ושתי תמונות של היצירה המוגמרת:

ז'וֹאֶל אנדריאוֹנוֹמֶאריזוֹאָה מציב את יצירתו בחלון הראווה של comme il faut

צילום: ענת זילברמן גנדלין. ז'וֹאֶל אנדריאוֹנוֹמֶאריזוֹאָה מציב את יצירתו בחלון הראווה של comme il faut

החלון לאחר השלמת היצירה

החלון לאחר השלמת היצירה. צילום: ענת זילברמן גנדלין

וכך נראית החזית

וכך נראית החזית. צילום: ענת זילברמן גנדלין

וזו תמונה של אמני התערוכה שנכחו בארוע הפתיחה (אלו שהצלחנו לקבץ לתמונה) עם דליה לוין מנהלת מוזיאון הרצליה מימין, מיכאלה זיס האוצרת במרכז וסיביל גולדפיינר מנכ"לית comme il faut משמאל. ברקע- יצירה של ז'וֹאֶל אנדריאוֹנוֹמֶאריזוֹאָה.

אמני התערוכה עם דליה, מיכאלה וסיביל

אמני התערוכה עם דליה, מיכאלה וסיביל. צילום: ענת זילברמן גנדלין

אחרי ההרצאה comme il faut cafe אירחה את האמניות, האמנים וחבריהן לארוחה. היה טעים.

קום איל טיקה

מאת: לירית

למי שטרם ראתה בפייסבוק- סיביל גולדפיינר המנכ"לית שבה ארצה וטיקות באמתחתה. על זה נאמר: אפשר להוציא את סיביל מהודו אבל לא את הודו מסיביל ולראיה- הנה אנחנו עם טיקות על המצח:

יפה פנחס אחראית מחסן הבדים

יפה פנחס אחראית מחסן הבדים

מחמוד בדוח הגהצן

מחמוד בדוח הגהצן

ליאורה זק הסמנכ"לית וסיביל גולדפיינר המנכ"לית

ליאורה זק הסמנכ"לית וסיביל גולדפיינר המנכ"לית

גלי לנדס מנהלת רכש ומחסן

גלי לנדס מנהלת רכש ומחסן

לשאר התמונות בפליקר.

ברוכות הבאות

בלוג נראה כדבר מתבקש לחברה כמו שלנו, שיש לה כל כך הרבה מה לומר – ושכל כך רוצים לומר לה – ותכופות אני נשאלת איך עוד אין לנו אחד. למען האמת, אנחנו מדברות על זה כבר מזה זמן מה.

אני מודה שאני לא צרכנית גדולה של בלוגים ולא מבינה לעומק איך עובדת המדיה הזו ויכול להיות שזו הסיבה שהעניין התמהמה. ובכן, הגיעה העת ואני נרגשת ומלאת סקרנות באשר לדיאלוג שנפתח פה איתכן.

שנים שאני שומעת על טענות, כעס ועוינות כמו גם על הערכה ואהבה רבה כלפי 'קום איל פו', על אף שרק חלק קטן מהדברים נאמרים לי באופן אישי.

את הביקורות הקשות אני שומעת בעקיפין- דרך טוקבקים, דרך המוכרות בחנויות שלנו ובעיקר מחברתי ורד מוסנזון, שבמסגרת ההרצאות שלה היא מזכירה את קמפיינים של 'קום איל פו' ומשתאה לנוכח עוצמת התגובות. לטוב ולרע. העוצמה הריגשית שאנחנו מצליחות לעורר היא ללא ספק בלתי שגרתית בנוף החברות המסחריות וחשוב לי לשמוע את הדברים ממקור ראשון.

על בימת הבלוג ננסה לתת הצצה למה שאנחנו- לאג'נדה שלנו, לאופנה, לקפה ול'כולה' ונארח נשים שעובדות איתנו. גם אני אכתוב פה מדי פעם.

אני רואה כאן הזדמנות מרתקת לשמוע, להגיב ולפתוח שיחה עם מי כל מי שתרצה לעשות זאת וכבר מחכה לשמוע את התגובות ולהתדיין עליהן. יחד איתכן.

מבטיחה לענות (גם אם לא מיד) לכולם. גם לבנים.