מאת: דורית אברמוביץ'

מדי שנה מתפרסמים נתונים, שכב ר רחוקים מלהפתיע, על אפליית נשים בעבודה ועל מידורן בעיקר לעבודות שירותים ודחיפתן אל התחתית העבה של שוק התעסוקה. על פי נתוני מרכז אדווה, נשים מהוות כמחצית מכוח העבודה האזרחי, אך שכרן החודשי הממוצע עומד על 60.4  אחוז משכר הגברים, ושכרן השעתי עומד על 79 אחוז משכרם של גברים. וכדי להימנע מראש מטענות כאילו מצבן של נשים עובדות משתפר, יש להדגיש כי נהפוך הוא, מצבנו הולך ומתדרדר. להלן, על פי נתוני מרכז אדווה, בשנת 2007 ההכנסה הממוצעת לשעה של נשים שכירות עמדה על 84 אחוז משכר הגברים השכירים (לעומת 79 אחוז כיום), וההכנסה החודשית הממוצעת של נשים שכירות עמדה על 64 אחוז משכר הגברים השכירים (לעומת 60.4 אחוז כיום).

עם נתונים כה חמורים שמעידים על היותן של נשים מיעוט פוליטי-כלכלי-מעמדי, ועם ההבנה כי נשים אינן רק מגדר אלא קודם ולפני הכל מעמד, מתבקשת מאתנו סולידאריות רחבה, שאחד מביטוייה הוא רכישה מעסקי נשים בלבד.
אחוזים הולכים וגדלים של נשים, שמודרות משוק התעסוקה- שהשתכרו על פי או מתחת לשכר מינימום; פוטרו בשל הריונן; עברו את גיל 40 ועל כן לא מתקבלות כמעט לאף עבודה; חיות בפריפריה הגיאוגרפית-פוליטית ונטולות נגישות למקומות תעסוקה;  צריכות לעמול בגידול ילדיהן ללא תמורה בשכר ובה בעת להיטלטל בדרכים כדי להשתכר אך בה בעת לשלם למטפלת ולגנים את כל שכרן; עובדות במשרות שעתיות וזמניות ו/או דרך חברות קבלן; נפגעות מהטרדה מינית במקום עבודתן- רבות מכל אלה מקימות לעצמן עסקים זעירים כדי לממש את כישוריהן שאינם מוערכים ו/או מתוגמלים כלכלית בשוק תעסוקה שמנוהל על ידי גברים.

אלפי עסקים זעירים מוקמים ברחבי ישראל, ארגוני נשים שמומחים בהתעצמות כלכלית מציעים קורסים, השתלמויות, קואופרטיבים וחממות לנשים בעלות עסקים זעירים, חנויות 'אחותי-סחר הוגן' נפתחות ומציעות מגוון עצום של מוצרים ידידותיים לסביבה ואיכותיים פרי ידיהן של יצרניות מכל רחבי המדינה, כל שנותר הוא לנו הצרכניות והצרכנים הוא להכריע לרכוש ולקנות מהן. זוהי סולידאריות צרכנית שנדרשת אל מול אפליה והדרה שיטתית של נשים, כך יכולות ויכולים אנו להתנגד לשיטה כלכלית שמטילה החוצה מאות אלפי נשים ובה בעת ליהנות מרכישה הוגנת-איכותית-חברתית. אז כל פעם שעולה אצל  מי מכן הצורך והרצון לרכוש מוצר או שירות כלשהו, אנא עצרי רגע וחפשי באתרים שמפרסמים עסקי נשים, ובחנויות 'אחותי-סחר הוגן' בתל אביב, וכך גם תשיגי לעצמך את השירות או המוצר הטוב ביותר וגם תפעלי למען חברה צודקת, שוויונית, הוגנת יותר.

ביום חמישי ה-3.6 בשעה 19:00 בבית בנמל, האנגר 26 נמל ת"א, תושק קולקציית בנדלאי- יחד באמהרית- שהיא שותפות בין נשים ממרכז אהטה, נשים מתנועת אחותי ונשים מחברת האופנה comme il faut. מוצרי הקולקציה העשויים עבודת יד אתיופית מקורית ימכרו בבתי comme il faut ובחנות אחותי סחר הוגן.

הצטרפו לאירוע בפייסבוק ובואו להשקת הקולקציה.

הנה הצצה קלה-

חבק מפיות רקום – סט של 4 יחי' כולל מפיות- 240 ₪

סט מצעים רקום למיטה-1590 ₪

להרחבה בנושא ולצפייה בתמונות נוספות.

מאת:לירית

לישיבת מנהלות החנויות הקבועה שהתקיימה הבוקר, הצטרפנו אירה המעצבת הראשית, סיון העוזרת האישית של סיביל, רונן מהנהלת החשבונות ואני. סיביל המנכ"לית הרצתה בקצרה, על נושא עבודה שהגישה במסגרת לימודי התואר השני שלה במגדר. הנושא: "הצעת החוק תת משקל בענף הדוגמנות על ידי רחל אדאטו ודני דנון"

לכולנו חולקו הטקסטים המופיעים מטה מתוך העבודה והתנהל דיון ער בהצעת החוק עצמה ובקשר שלה ושל דימוי הגוף הנשי ,לעבודה שלנו בפועל כחברת אופנה.

ליאורה הסמנכ"לית דיברה על חשיבות האמירות של המוכרות והמנהלות בחנויות לנשים המודדות בגדים, על האחריות שיש להן במפגש העדין הזה ועל איך אנחנו יכולות שלא לקחת חלק בשיח שמודד נשים על פי משקלן.  על הטבעיות שבה אנחנו, נערות ונשים בחנויות מחמיאות אחת לשניה ב"זה מרזה אותך" ו"זה עושה אותך מקל". בכלל, נראה ש"את נראית טוב היום" הוחלף כבר מזמן ב"רזית?"

שלשום חברתי ואני נזכרנו בקלי (הלו היא ג'ני גארת') מבוורלי הילס 90210 שהיתה סמל היופי בנעורינו ונדהמנו שבזמן שעבר מאז (ומסתבר שעבר) השתנו הסטנדרטים עד כדי כך, שנכון לשנת 2010 קלי היא כמעט שמנה.

מי שבטעות ראתה את הבנות של 90210 הנוכחי לא יכולה שלא להבחין באידאל היופי שהלך והצטמק עוד ועוד מאז קלי וברנדה. התמונה לא משקפת עד כמה הן רזות…

90210 שנות ה-90

הבנות של 90210, שנות האלפיים

הצעת חוק תת משקל בתעשיית הדוגמנות, התש"ע –2009

הגדרות	1.	בחוק זה –
			"סוכנות דוגמנות" – משרד, לרבות אדם, העוסק בייצוג  דוגמניות ובשירותי תיווך לדוגמנות;
			"תת משקל" – מדד מסת גוף (BMI) מתחת ל 18.5;
			"מדד מסת גוף (BMI)"- תוצאת חישוב של משקל בק"ג המחולק בגובה שמועלה ברבוע;
			"דוגמנית"- מי שמופיעה מטעם תאגיד במסע פרסום;
איסור הצגת דוגמנית בתת משקל	2.	לא יציג תאגיד בפרסומת דוגמנית שנמצאת בתת משקל.
ייצוג אדם הנמצא בתת משקל בסוכנות דוגמנות	3.	סוכנות דוגמנות לא תעסיק, לא תחתים על חוזה עבודה או חוזה לייצוג, דוגמנית הנמצאת בתת משקל.
איסור שימוש בתוכנת מחשב להצרת היקף	4.	לא יעשה שימוש בתוכנת מחשב לצורך הצרת היקפי גופה של דוגמנית בכל פרסום המיועד לציבור.
עונשין	5.	(א) תאגיד העובר על הוראות סעיפים 2 או 4 לחוק זה דינה- הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977[1] (להלן חוק העונשין) ואם היתה העבירה נמשכת דינו ארבע פעמים הקנס האמור;
		(ב) סוכן העובר על הוראת סעיף 3 דינו- הקנס הקבוע בסעיף 61 (א) (3) לחוק העונשין ואם היתה העבירה נמשכת דינו ארבע פעמים הקנס האמור.
ביצוע ופיקוח	6.	שר הבריאות ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצוע ופיקוח.

דברי הסבר

הפרעות אכילה ובכללן אנורקסיה, נמצאות בשנים האחרונות במגמת עליה בחברה הישראלית, בעיקר בקרב נערות צעירות. מחקרים מוכיחים כי אחת הסיבות להפרעות אכילה בקרב צעירות הינו השפעת המדיה והפרסום המציגים כמודל לחיקוי נשים רזות במיוחד, ובכך משפיעים על הסטנדרטים של בני הנוער.  תעשיות האופנה והפרסום בפרט בנו מודל מעוות של יופי האישה האידיאלית, כאשר רבות מהדוגמניות המופיעות בפרסום הינן בתת משקל. דמות זו משמשת מודל לחיקוי בעיקר בקרב נערות המנסות לרזות בכל דרך.

הצעת חוק זו באה להאבק במגפת הפרעות האכילה. חשוב להבין כי אנורקסיה הינה מחלה חשוכת מרפא בשלביה המתקדמים, היא פוגעת כמעט בכל אבר ואבר בגוף החולה ולעיתים מזומנות מביאה למוות. מכאן החשיבות הרבה למצוא כלים שיצמצמו את התפשטות המחלה בקרב צעירים וצעירות במדינה.

הצעת החוק מתבססת על הגדרות משרד הבריאות, לפיהן תת תזונה מוגדר מתחת ל-18.5 מדד מסת גוף (BMI) .

בהצעה נקבע כי חברה מסחרית לא תציג בתשדיר פרסומת מטעמה צילומי דוגמן או דוגמנית אשר נמצאים במצב של תת משקל. ההצעה מתייחסת גם לסוכנויות הדוגמנות, אשר לא יכלו להעסיק דוגמניות הסובלות מתת משקל . בהצעת החוק נקבע בנוסף כי יחול איסור על שימוש בתוכנות מחשב לצורך הצרת היקפים של דוגמנים בכל פעילות מסחרית ו/או מערכתית, ובכלל זה מגזינים, עיתונים ומשרדי פרסום.

הפרעות האכילה אינן הפרעה נפשית בלבד כי אם מהווה איום ממשי על חיי החולה. הצעת חוק זו באה להגן על בריאות המתבגרים במדינת ישראל זאת על ידי סינון המסרים הפוגעניים של תעשיית הדוגמנות והפרסום.

מאת:דורית אברמוביץ'

היום פורסמה הידיעה הזו בהארץ ודומות לה בעיתונים אחרים ,לפיהן תועלה הצעת חוק שמטרתה למנוע הצגת דוגמניות רזות ומרוטשות לצורך קידום מוצרים. יש שיאמרו שאל לה למדינה להתערב בעניינים שכאלה וזו העת לשאול- בעת בה חלק ניכר מחברות מסחריות, פרטיות וציבוריות, מקדמות את מוצריהן באמצעות דמויות מורעבות וכך מבססות ומשעתקות את המבט החברתי על מה היקפו הרצוי וצורתו של יופי נשי, האם מותר לנו רק להמשיך ולמחות; או שמא עלינו גם לתמוך במהלך מצד המדינה, שיטיל פיקוח על פרסום המעודד נשים להצר עצמן עד כדי עובי גוף של ילדה.

אלו לא רק פרסומות ומסעי מכירות המשתמשים בנשים מורעבות ומרוטשות, זהו נרטיב תרבותי שמחלחל אל תוכנו עוד משחר ימים. כל אחת מאתנו מתארגנת אל מול דימוי של אשה, ששלמותה מוגדרת על פי מידת הצמצום, והעצמות הבולטות מגופה. על כך כבר הוכברו אינסוף מחקרים, מאמרים וטורים, אינסוף מחאות של ארגוני הנשים, אך השאלה היא מה אפשר לעשות כדי לעצור את המשך ההפנמה של דימויים שמייסרים את חייה של כמעט כל אשה .ואם לא די ברזון הקיים שהוא סף הכניסה לעולם הדוגמנות, מוסיפות אי אלו חברות מסחריות עוד ריטוש מכוון בדימוי ובדמות של אותה דוגמנית.

רזה עד אימה- פרסומת של ראלף לורן

האם די לנו בתשובות מעורפלות, כמו- בואו נחנך את ילדותנו אחרת, נלמדן כי תיאבון ורעב הוא בריא? כמה אימהות, אם נאמר את האמת, לא אוסרות על עצמן ובה בעת על ילדתן, להביא אל פיהן את מה שגופן בו חשק. אל מול תרבות עמוסת מסרים, דרך טלוויזיה, שלטי חוצות, סדרות סבון, כל אלו מציבים אל מולנו ופנימה אל גופנו מסר חד משמעי- אשה ראויה – היא זו שיודעת להגביל את עצמה מכל תאווה ממשית לדברי מאכל.

אז אם מאסנו בתרבות שמקדשת נעורים מורעבים ואם הבנו כי קצרה ידנו מלהושיע את עצמנו ואת בתנו מתרבות פופולרית שכל כולה ריטוש של דמות האשה, ראוי ורצוי כי השינוי יגיע בה בעת מלמעלה-למטה, וגם ההיפך, מלמטה למעלה מתוך התנהגות ותרבות צרכנית.

ראוי לה למדינה שתהא אמונה על איסור הרעבה וריטוש של נשים, אך לא די בכך, לפתחנו מוטלת החובה האקטיבית לא לרכוש מוצרים שכך מוצגים. לא די בהצעת חקיקה ראויה אם אין היא מגובה בתרבות חדשה של צרכניות-צרכנים ולא די באי-רכישת מוצרים ממותגים מדכאים, אם אין הם מגובים בסנקציות ברורות נגדם, המעוגנות חוקית.

אנחנו רוצות להפסיק לארגן את עצמנו על פי אשמה-רעב ובושה,  אנחנו בעד תיאבון ואנחנו תאוות לתרבות אחרת. תרבות בה אכילה להנאה ולשובע היא דווקא זו שתכריז – יש כאן אשה יפה, אשה לתפארת.

——————————————————————————————–

*הערת עורכת (לירית)- זו הזדמנות לקשר לאחת הפרסומות האהובות עליי של דאב ולתהות האם באמת יש לנו סיכוי לדבר עם הבת שלנו לפני תעשיית היופי או בנפרד ממנה?

ובאותו עניין- פוסט מעניין של סוכן זוטר שנקרא פיות אנורקטיות

וגל מור חושב אחרת- חוק הפוטושופ כמשל

הדיון המשפטי, איך לא, אצל יהונתן קלינגר.

מבוקר עד ערב, במרחב הפרטי כמו גם הציבורי, אנו נאלצות להיחשף לאין ספור תכנים סקסיסטיים-פורנוגראפיים, שטעונים אל תוך פרסומות של שורה ארוכה של חברות מסחריות. בין אם זה המבורגר, יוגורט, מי עדן, אין זה משנה באיזה מוצר המדובר, רוב אלה מוצגים בפנינו דרך שימוש בדמותה של אישה, שגם אותה אפשר לאכול, לבלוע ולזרוק לאחר שזה שהיה רעב ממנה שבע. ואין כל כך לאן להימלט מפני חשיפה לפרסומות שמעודדות אלימות מינית כלפי כל אשה, כי גם אם נמנענו להביט אל פרסומת חוצות, וגם אם סירבנו להשתהות מול דמות רעבה-חשופה של אשה שדרכה מנסים למכור מוצרים ודברי מאכל, אז כל אימת שנצפה בטלוויזיה בפרסומת או במיני תוכניות, נמצא עצמנו שוב נתקלות בשיקוף של עצמנו כאובייקט לצריכה, כעוד מוצר נוי.

מאז חודש מרץ בשנה שעברה, עת מציינים בארץ וברחבי העולם את יום האשה הבינלאומי, יצא ארגון ויצו יחד עם ארגוני הנשים למסע ציבורי נגד פרסומות סקסיסטיות מבתי היוצר של ארגונים עסקיים. באירוע שהתקיים במרץ 2008, נבחרה פרסומת של מי עדן לקבל את אות הקלון, בה הושוותה דמותה של דוגמנית לבר מים דומם, שמקומו וודאי במטבח, בעוד היא מבקשת-מתחננת להתייחסותו-אישורו של הגבר שמבטו כלפיה קובע אם היא שווה.

עוד לפני קמפיין ויצו ומאז כל העת, יוצאים ארגוני הנשים במחאות נגד תוכניות טלוויזיה ופרסומות שמבזות ומשפילות אותנו, מעודדות החפצה, שימוש בגופנו, ומבט עלינו כאובייקט חסר אונים או דומם. רק לאחרונה יצאו 33 ארגוני נשים, בהם קום איל פו, בדרישה להסיר את תוכנית הטלוויזיה "לילה בכייף", כי מה שמרומם את הפאלוס ואת גופם של יוצרי התוכנית, הוא בדיוק מה שמשפיל אותנו, נשים. אז התרגלנו שאומרים עלינו כי אנחנו פמיניסטיות חסרות חוש הומור, כי מה לעשות, פורנוגראפיה, סקסיזם ושנאת נשים לא גורמת לנו לצחוק, ואת ההומור והסקסיות שלנו אנו מעדיפות להותיר למרחבים אחרים.

לילה בכיף

אז זה הזמן לסמן ולומר שמה שפורנוגראפי הוא לא סקסי, ומה שסקסיסטי הוא לא מפתה, כי כאשר אנו מוצגות כאובייקט וכמושא מעורטל וילדי שמותר לאכול אותו, לכובשו, למען סיפוקו  והעלאת מכירות מוצריו של אחר,  איננו מתכוונות כלל לשתוק, ואת הסקסיות שלנו ומיניותנו אנו מתעקשות להפגין ולבטא במרחבים בהם אנחנו נוכחות עם עצמנו ואחרות, מתבטאות, נראות, נמצאות כסובייקטים, נשים (ושאר מגדרים) אמיתיות.

אגאדיר מפרסמים בשר. של אשה.

בסט ביי. מוכרים מזגן?