דאב

יום האישה

מאת: לירית לבני להב

ב-8 במארס 1857 קיימו פועלות ענף ההלבשה בניו–יורק מצעד מחאה בתביעה לתנאי עבודה טובים יותר ושוויון זכויות לנשים.
כשהגיעו לאחד האזורים העשירים של העיר, פיזרה אותן המשטרה בכוח ואסרה נשים רבות. ההפגנה אמנם נחלה כשלון בכל מה שקשור להטבת תנאי העבודה, אולם הצליחה להפוך לסמל בכל מה שקשור למאבק הנשים לשיוויון זכויות. יום האישה הבינלאומי קם לתחייה עם לידתו מחדש של הפמיניזם בשנות ה-70 ובשנת 1978 הוכר התאריך כיום האישה הבינלאומי על ידי האו"ם.

לפני שהגעתי ל'קום איל פו' לא ידעתי מה המקור של יום האשה. הנחתי שזה כמו יום האם רק גם לנשים שהן לא אמהות, ולבושתי מעולם לא בדקתי. בשבועות האחרונים, לקראת יום האישה מצוידת בידע החדש שרכשתי, שוחחתי עם נשים רבות על יום האישה וגיליתי שלא הייתי לבד בבורותי. מבט נוסף סביב והקשבה לאמצעי התקשורת חיזקו את תחושתי שזה לא עניין מקומי- יום האישה התרחק מהמשמעות האמיתית שלו עדי כדי כך שכמעט ואין לה זכר בציבור הרחב.

בארגוני הנשים כמובן מציינות אותו כהלכה וכמקורו, אבל קולן של החברות המסחריות חזק יותר ונוכחותן במרחב הציבורי (שמוצע בכללותו למכירה) גדולה יותר, כך שיום האישה הצטמצם ליום של מבצעים והטבות לנשים. אני לא מטילה את האחריות להשכלתי על החברות המסחריות כמובן והטבות לנשים ביום הזה לגיטימיות , לו רק לא היו מנוגדות ברוחן באופן ציני כל כך למשמעות היום.

לו רק לא היה יום האישה מוקדש לתחרויות יופי (לצעירות ורזות כמובן), יום של  1+1  שאת פרסומיו מלווה דוגמנית מרוטשת פוטושופ שהייתה רזה מלכתחילה, מבצעים במכונים להסרת שיער, להצרת היקפים ויישור קמטים, המעודדים נשים לנצל את היום כדי "להתפנק" בהגדלת חזה או כמה זריקות לשפתיים.

היום שנועד להזכיר את המאבק לשיוויון זכויות  של נשים,הוא יום שמוקדש להעצמה הבלתי נגמרת של מודל היופי הדכאני כלפי נשים , מודל שהוא אחד הגורמים המרכזיים למצב חוסר השיויון בו אנחנו מצויות. חוסר שיוויון המאלץ אותנו להיכנע לתכתיבי יופי נוקשים ואחידים, שמאלץ אותנו להיות רזות וצעירות (לפחות למראה) כדי למצוא עבודה, כדי לזכות להערכה, כדי להיות "מלכת המלכות".

שונה במובן הזה ועל כן ראויה לציון היא חברת דאב שיצאה השנה בקמפיין "ליופי אין מלכה אחת" כתגובה על תחרות "מלכת המלכות" של ערוץ 2 בשותפות עם לאשה. אני מקווה שהיא תמשיך לעשות שימוש מהסוג הזה בפלטפורמת הפרסום הנרחבת שלה ושתמשיך לעודד מודל יופי אחר. בפעם הבאה אני מקווה שבמודעות תהיה גם בחורה שחומה אחת. כי גם אני משתמשת בדאב:)

שלט החוצות של dove מול דיזינגוף סנטר

שלט החוצות של dove מול דיזינגוף סנטר

באותו עניין-

בשנים האחרונות אנחנו מקיימות שיתוף פעולה עם נשות מרכז רקמה מקריית גת, הפועלות בחסות אחותי. המרכז מורכב מ-15 נשים אתיופיות שמפסלות, תופרות ורוקמות על פי מסורתן ותרבותן. בקרוב נשיק יחד ליין מוצרים חדש ומקסים ונרחיב על הדרך שהביאה עד הלום.

בינתיים, לכבוד יום האשה בחרנו להירתם לטובת  תנועת אחותי ולמען מרכז רקמה בקריית גת
ובמשך השבוע של יום האישה נעביר בשמן של הלקוחות שלנו את כל הרווחים ממוצרי הנייר המאוירים שלנו לטובת המרכז.

לקייה ירדני מנהלת קבוצת מרכז רקמה ואירה גודלמן המעצבת הראשית של comme il faut

לקייה ירדני מנהלת קבוצת מרכז רקמה ואירה גודלמן המעצבת הראשית של comme il faut

תגובות נוספת למלכת המלכות בפורום פמיניזם בתפוז.

על למה צריך לבטל את "מלכת המלכות" בבלוג של שירה משולם.

——————————————————————————————————————————————–

בארגוני הנשים השבוע:

- היום בצהריים תתקיים הרצאה למניעת הטרדה מינית לבכירי/ות ועובדות/י התמ"ת, לאחר שסגנית השר אורית נוקד נענתה לפניית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, כיאן, מרכז מהות, ומרכז תמורה בפרויקט מטעם שתיל.
- היום אחה"צ -תהלוכה ועצרת של קואליציית נשים יהודיות וערביות למען תעסוקה הוגנת, בהשתתפות תנועת אחותי, מרכז תמורה, קואליציית נשים לשלום, הקשת הדמוקרטית המזרחית, אנואר, פרלמנט נשים, קול האשה, איתך-מעכי , תנועת ש.י.ן, עמותת מען ועוד.
- שדולת הנשים בישראל תציג דוח צללים באו"ם על נערות בסיכון ותעסוקה.
- אשה לאשה- מרכז פמיניסטי חיפה יקיימו מסיבת יום אשה הערב.
- קואליציית נשים לשלום יפגינו מחר מול כלא השרון לשחרור אסירות פוליטיות.
- תנועת תנ"די- תנועת נשים דמוקרטית בישראל, מפגינות היום בסחנין לרגל מאה שנה להכרזה על יום האשה הבינלאומי.
- נשים בשחור יערכו מפגש בשבת,ביפו.

יום אישה שמח

מי יתנני לא להיראות ילדה- על הגבלת דימויים של דוגמניות מורעבות ומרוטשות

מאת:דורית אברמוביץ'

היום פורסמה הידיעה הזו בהארץ ודומות לה בעיתונים אחרים ,לפיהן תועלה הצעת חוק שמטרתה למנוע הצגת דוגמניות רזות ומרוטשות לצורך קידום מוצרים. יש שיאמרו שאל לה למדינה להתערב בעניינים שכאלה וזו העת לשאול- בעת בה חלק ניכר מחברות מסחריות, פרטיות וציבוריות, מקדמות את מוצריהן באמצעות דמויות מורעבות וכך מבססות ומשעתקות את המבט החברתי על מה היקפו הרצוי וצורתו של יופי נשי, האם מותר לנו רק להמשיך ולמחות; או שמא עלינו גם לתמוך במהלך מצד המדינה, שיטיל פיקוח על פרסום המעודד נשים להצר עצמן עד כדי עובי גוף של ילדה.

אלו לא רק פרסומות ומסעי מכירות המשתמשים בנשים מורעבות ומרוטשות, זהו נרטיב תרבותי שמחלחל אל תוכנו עוד משחר ימים. כל אחת מאתנו מתארגנת אל מול דימוי של אשה, ששלמותה מוגדרת על פי מידת הצמצום, והעצמות הבולטות מגופה. על כך כבר הוכברו אינסוף מחקרים, מאמרים וטורים, אינסוף מחאות של ארגוני הנשים, אך השאלה היא מה אפשר לעשות כדי לעצור את המשך ההפנמה של דימויים שמייסרים את חייה של כמעט כל אשה .ואם לא די ברזון הקיים שהוא סף הכניסה לעולם הדוגמנות, מוסיפות אי אלו חברות מסחריות עוד ריטוש מכוון בדימוי ובדמות של אותה דוגמנית.

מרוטשת עד אימה- פרסומת של ראלף לורן

רזה עד אימה- פרסומת של ראלף לורן

האם די לנו בתשובות מעורפלות, כמו- בואו נחנך את ילדותנו אחרת, נלמדן כי תיאבון ורעב הוא בריא? כמה אימהות, אם נאמר את האמת, לא אוסרות על עצמן ובה בעת על ילדתן, להביא אל פיהן את מה שגופן בו חשק. אל מול תרבות עמוסת מסרים, דרך טלוויזיה, שלטי חוצות, סדרות סבון, כל אלו מציבים אל מולנו ופנימה אל גופנו מסר חד משמעי- אשה ראויה – היא זו שיודעת להגביל את עצמה מכל תאווה ממשית לדברי מאכל.

אז אם מאסנו בתרבות שמקדשת נעורים מורעבים ואם הבנו כי קצרה ידנו מלהושיע את עצמנו ואת בתנו מתרבות פופולרית שכל כולה ריטוש של דמות האשה, ראוי ורצוי כי השינוי יגיע בה בעת מלמעלה-למטה, וגם ההיפך, מלמטה למעלה מתוך התנהגות ותרבות צרכנית.

ראוי לה למדינה שתהא אמונה על איסור הרעבה וריטוש של נשים, אך לא די בכך, לפתחנו מוטלת החובה האקטיבית לא לרכוש מוצרים שכך מוצגים. לא די בהצעת חקיקה ראויה אם אין היא מגובה בתרבות חדשה של צרכניות-צרכנים ולא די באי-רכישת מוצרים ממותגים מדכאים, אם אין הם מגובים בסנקציות ברורות נגדם, המעוגנות חוקית.

אנחנו רוצות להפסיק לארגן את עצמנו על פי אשמה-רעב ובושה,  אנחנו בעד תיאבון ואנחנו תאוות לתרבות אחרת. תרבות בה אכילה להנאה ולשובע היא דווקא זו שתכריז – יש כאן אשה יפה, אשה לתפארת.

——————————————————————————————–

*הערת עורכת (לירית)- זו הזדמנות לקשר לאחת הפרסומות האהובות עליי של דאב ולתהות האם באמת יש לנו סיכוי לדבר עם הבת שלנו לפני תעשיית היופי או בנפרד ממנה?

ובאותו עניין- פוסט מעניין של סוכן זוטר שנקרא פיות אנורקטיות

וגל מור חושב אחרת- חוק הפוטושופ כמשל

הדיון המשפטי, איך לא, אצל יהונתן קלינגר.