היא-סטוריה פמיניסטית בדיונים על החוק להפללת לקוחות זנות
מאת: לירית
לפני כחודשיים נשים שעבדו ועובדות בזנות ואקטיביסטיות פמיניסטיות נפגשו לדיון סוער על הצעת החוק להפללת לקוחות זנות, בחדר גדוש ומלא בנשים, טרנסים וטרנסיות בתנועת אחותי. למה זה קרה? כיוון שהחל לאחרונה דיון מרתק ברשת האי-מיילים של ארגוני הנשים על העמדות השונות ביחס להצעת החוק הזו, שהחלה עם טענות נגד החוק שנשמעו מצד חלק מאלו שעובדות בזנות,לעומת אחרות בשדה הפמיניסטי שהביעו עמדה בעד הפללת לקוחות זנות. השתתפתי במפגש הזה אותו הנחו במשותף (ובהצלחה רבה)- דורית אברמוביץ' ושגיא שרה שלו.
מוצגות פה שתי עמדות מנוגדות ביחס להצעת החוק, של שתיים מהמשתתפות ששמחו לשתף פעולה- שגיא שרה שלו המתנגדת להצעת החוק ומיכל רוזין- מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע שתומכת בו :
מיכל רוזין
הצעת החוק להפללת לקוחות של חברת הכנסת אורית זוארץ, (שהניחה מחדש על שולחנה של הכנסת את הצעתה של חברת הכנסת זהבה גלאון), עוררה דיון ציבורי חדש, מהותי ומרתק על נושא הזנות.
עד היום השיח התנהל מתוך הנחת היסוד שהזנות היא תופעה שלילית, מבזה נשים ופוגעת בהן, והגישות השונות נגעו לאופן מיגור התופעה אם על ידי חקיקה ואכיפה, או היפכא מסתברא, למיסוד הזנות. כיום, נוצר ערעור על הנחת יסוד זו. הדיון האחרון שהתפתח הוא חדש משתי סיבות: האחת, משום שהוא מציב סימן שאלה על הנחת היסוד בדבר שלילת תופעת הזנות. והסיבה השנייה שהלוקחות חלק בויכוח – לצד פעילות פמיניסטיות, נשים אקדמיות ונשים מארגוני נשים, הן נשים שהיו בעולם הזנות והשתקמו (על פי הגדרתן), ונשים שכיום עוסקות בזנות (כהגדרתן).
טענות חשובות ונכונות נאמרו ונכתבו על עולם הזנות. ספרה של ענת גור "מופקרות נשים בזנות" הוא יצירה מאלפת וקשה מנשוא המעניקה לקורא הבנה רחבה ומשמעותית של עולם הזנות ושל הנשים שנפלו לתוכו. גור עומדת בספרה על הקשר הברור בין התעללות מינית בילדות לבין הזנות ומתארת את עולם הזנות כעולם של אונס ופגיעה מתמשכת.
הנשים שיצאו מעולם הזנות מתארות את החוויה שלהן במונחי שואה. מתארות מצוקה גדולה והתמכרות לעולם הזנות ובתוכו להתמכרויות נוספות של סמים ואלכוהול בכדי לשרוד בעולם זה.
אבל לא ניתן להתעלם מהקולות העולים מן הנשים שעוסקות ועסקו בזנות, שנכנסו לדיון בעקבות הצעת החוק מהנשים בזנות. הטענות העיקריות שנשמעות על ידי הנשים בזנות הן על מצוקה כלכלית ועל אי שוויון כלכלי לנשים בחברה. לדבריהן, הבחירה להתפרנס מהעיסוק בזנות ולא ממשרות אחרות בשכר נמוך בהרבה, היא בחירה אישית וראציונלית, בחירה שנובעת מהחלטה מודעת להרוויח 300 שקלים לשעה ולא 30.
אך הטענה העיקרית שנאמרת על ידן נוגעת לזכות האישה על גופה, ובשם זכות זו הן בוחרות לסחור בגופן עבור כסף. והן אף מתרעמות על כך שאותן נשים פמיניסטיות בשיתוף פעולה פטרוני עם הממסד הפטריאכלי וההיררכי כופות על ידי חקיקה את עמדתן על הנשים בזנות, ופוגעות בפרנסתן.
בעצם הן אומרות אם אתן דואגות לזכויות נשים, כבדו את עמדות כל הנשים ואל תכפו עלינו את דעותיכן והעמדות האידיאולוגיות שלכן.
פמיניסטיות רבות נזעקו לנוכח טיעונים אלו, ובצדק. עלינו תמיד לבחון מחדש את עמדותינו לנוכח טיעונים של אפליה ואי שוויון ופטרנליזם של קבוצה אחת על האחרת. אך אל לנו בשל החשש מ"התנשאות", (כפי שהגדירו זאת הנשים הזנות) לאבד את זכותנו לעמדה פמיניסטית אידיאולוגית ברורה וקוהרנטית.
כפי שבשם זכות האינדיבידואליזם אנו לא מתירים לאדם למכור את איברי גופו או לצרוך סמים קשים הפוגעים אך ורק בגופו, כך בשם זכות האישה על גופה לא נתמוך במילת נשים את בנותיהן. בשם זכות האישה על רצונה לא נרשה לנשים להשיא את בנותיהן הקטינות. נמחה על נשים המשמשות אינקובטור אנושי לייצור תינוקות מתוך מצוקה כלכלית קשה. בשל החשש מפגיעה בפרנסתן של נשים לא נאפשר המשך פגיעה מתמשכת בכל הנשים על ידי בזוי משפיל מחפיץ ומיזוגני – הוא עולם הזנות.
הזנות היא אחד האמצעים העיקריים של הפטריאכיה הגברית לשמר את עליונתה. הזנות היא אמצעי לשליטה וכניעה של נשים. אסור לנו להמשיך להשלים עם הפרדה מובנית שנעשית בין "האישה הטובה" ל"אישה הרעה". המשמעות של תמיכה בהמשך הזנות היא תמיכה בהמשך האלימות המינית, ההשפלה והאפליה כלפי נשים. כי אם מותר לשלם לאישה אחת על גופה, לפגוע בה, להשפיל ולהכאיב, מדוע רק באותן נשים "מותרות" ולא בכולנו?
בעולם שוויוני בין גברים ונשים כל אינדיבידואל יכול היה להחליט על גופו וזכויותיו. בעולם של אי שוויון ואפליה קשה כלפי נשים, גם בהסתכנות בהתנשאות ופרנליזם לא נוכל לאפשר תמיכה, גיבוי וחיזוק עולם הזנות.
שגיא שרה שלו
פמיניסטיות יקרות וכל מי שאדיב מספיק בכדי להקשיב,
אני שגיא שרה שלו, ואני זונה. אני לא מתביישת בכך ולא מוכנה להתבייש בכך שכן אני אדם שומר חוק שמנסה לחיות את חיו.
זנות היא פרנסה טובה. היא מספקת לי את האוכל שאני אוכלת, את הבגדים שאני לובשת, היא מאפשרת לי לשלם שכר דירה.
למרות מה שאתם אולי חושבים הלקוחות שלי הם לא סוטי מין או נצלני נשים אכזריים. העובדה שהם מקבלים ממני שירותי מין לא אומרת שהם הופכים אותי לחפץ או לסחורה. הם באים לקבל שירות, ואני מספקת להם שירות כזה. אני טובה בעבודה שלי. כשהם מרוצים הם אומרים תודה. הם מכבדים אותי כאדם ואני מכבדת אותם.
מציעי החוק רוצים להפוך את הלקוחות שלי לעבריינים. הם רוצים להפוך אנשים שאוהבים או זקוקים למין טוב ומוכנים לשלם על כך, לפושעים. והם רוצים לעשות זאת על מנת להציל אותי. אני אכן צריכה את עזרתכם, ממש כמו אזרחים רבים אחרים במדינה שמנסים לשרוד כלכלית ולהגשים את שאיפותיהם, אבל אני לא צריכה הצלה. אני צריכה שתקשיבו לי. אני כאן כדי להגיד – שמעו אותי. אני יודעת. אני שם. האמינו לי, אני מכירה אותם ואני בקשר איתם יום יום. האנשים האלה אינם ראויים לעונש ואינם ראויים להפללה. גברים יכולים ללכת לזונה מתוך סיבות רבות ומגוונות.
בתרבות הרזון הקיימת מעטים הגברים שירגישו בנוח להצהיר שהם מעדיפים נשים מלאות. גבר כזה עשוי לבחור לו בת זוג רזה שעומדת בסטנדרט היופי המקובל, ולממש את ההעדפה שלו לנשים מלאות אצלי.
יש גברים שמפחדים ממין בעקבות טראומה צבאית כזו או אחרת או לחלופין שנותרו משותקים אך לא באזורים הנכונים ולצערנו רחמנות הנשים הנורמטיביות מושלכת על נשים שנתפסות כלא נורמטיביות (כמוני לדוגמא) לא על אילו ששמרו אותן בחיים. גם גברים כאלה פונים אליי. מתוך הניסיון שלי והמקצועיות שלי אני זאת שיכולה להביא אותם למקום אחר – בטוח בעצמם וביכולתם, גם כיצורים מיניים. האים גם אלו נתפסים בעינכם כעבריינים?
יש נשים שאוהבות נשים או שמעניינות להתנסות בחוויה מינית כזו או אחרת אך מתביישות לפנות לבן הזוג בנושא גם הן לקוחותיי וגם הן מקבלות ממני שירות.
יש אנשים שלא יודעים אך לדבר על סקס או על מיניות ויש להם שאלות שלא נעים להם להפנות לאחרים שקרובים אליהם מחשש שמא ישפטו אותם לא נכון או באכזריות כטבעה של החברה הישראלית ,ויש כאילה שהבדידות נמאסה עליהם ויש כאילה שאוהבים נשים יפות כמוני. יש כל כך הרבה סיבות ויש כל כך הרבה סוגים של לקוחות וכל אחד ואחד מהם חוטא רק באנושיות ואם זו עברה על החוק, ואם על זה אמורים לשבת בכלא, למה אתם עדיין עומדים ?
אני גאה בעבודה שאני עושה ואני שמחה עליה. ואני פונה אליכם: אל תיקחו לי את פרנסתי. אל תדחפו אותי ואת חברותיי לעולם שיהפוך עברייני יותר ומסוכן יותר. הזכות שלי לפרנסה חשובה לא פחות מהזכות שלכם. אני עושה את העבודה הזאת כבר לא מעט שנים. אני טובה בה. אני רוצה להמשיך לעסוק בה. זנות אינה עבירה ואף פעם לא הייתה עבירה בישראל. מי שנחשב עבריין היה תמיד הסרסור. הצעת החוק תהפוך את הלקוחות שלי לעבריינים ותפגע בפרנסה שלי.
אני אישה, אני זונה, ואני כאן כדי להגיד – הניחו לי לנפשי. תנו לי להתפרנס בכבוד כאשר הכבוד המדובר לא תמיד תואם אמות מוסר כי אילו יש לזכור משתנות ממקום למקום ומאדם לאדם אך חשוב שתבדילו בן אדם אנושי שיכול להיות לא מוסרי לבן עבריין או פושע !
חוק להפללת הלקוח כך מכנים את החוק המדובר, באוזנו של אזרח פשוט כמוני משפט כזה נשמע כמו עוד מזימה של הממשלה לא כמו רצון לעזור,ואלי באמת כך הרי באותה הצורה יכלו גם לקרא לחוק הזה, חוק הגנת הנשים ועדין הבחירה הייתה דווקא במילה הפללה ואני תוהה למה? למה להפליל, למה כל עיסוק במין כאשר אינו מלווה ברגשות כי אם ביצר מלווה בסוג של חוק איסור או הפללה לצורך העניין.
המצחיק הוא שממשלת ישראל באמת מאמינה שהיא תשפר עמדות בכך שהיא "תטפל בציבור הרחב " על ידי שוטרים ועורכי דין .
ואני מה רע עשיתי ?
גם לטענתכם אין בי אשם. להפך, לטענתכם אני קורבן, קורבן שצריך לשלם וביוקר- ברעב, בצמא , במחסור. הרי בכל הדיונים לא הועלתה ולו אלטרנטיבה אחת, לא נמצאו מקומות עבודה, לא נפתחו דרכים לרכישת השכלה, ולא ניתנה ולו מלגת לימודים אחת בודדה!
ועכשיו השאלה – מדוע לא לטפל בקהילה על ידי רווחה יותר טובה, יצירת מקומות עבודה , מלגות לנשים שחסרות אופציות, לימודים מקצועיים לאמהות חד הוריות שבוחרות לעבוד בזנות על מנת לשפר את רמת חיי ילדן או מלגות לילדיהן או סתם משהו שישגיח על הילדים בזמן שהאמהות בעבודה ?
ולסיכום אומר – שימו לב שנייה לפני שאתם מצבעים בעד החוק. שימו לב טוב כי אתם שולחים אותי לרחוב!
שלכם בכנות
הזונה שגיא שרה שלו
—————————————————————————————————————————————————————————————
על הדיון בספר "זנות" אצל נעמה כרמי
עוד בנושא בחדשות הירקון 70 ודניאלה פדר במחשבה אורחת. יונית בן שאול בהקדמה לפנומנולוגיה של הזנות
על הדיון בוועדת הכנסת בבלוג של גדי טאוב
חלקה של שגיא שרה שלו בפוסט פורסם כמאמר אורח בוואלה
