מי יתנני לא להיראות ילדה- על הגבלת דימויים של דוגמניות מורעבות ומרוטשות
מאת:דורית אברמוביץ'
היום פורסמה הידיעה הזו בהארץ ודומות לה בעיתונים אחרים ,לפיהן תועלה הצעת חוק שמטרתה למנוע הצגת דוגמניות רזות ומרוטשות לצורך קידום מוצרים. יש שיאמרו שאל לה למדינה להתערב בעניינים שכאלה וזו העת לשאול- בעת בה חלק ניכר מחברות מסחריות, פרטיות וציבוריות, מקדמות את מוצריהן באמצעות דמויות מורעבות וכך מבססות ומשעתקות את המבט החברתי על מה היקפו הרצוי וצורתו של יופי נשי, האם מותר לנו רק להמשיך ולמחות; או שמא עלינו גם לתמוך במהלך מצד המדינה, שיטיל פיקוח על פרסום המעודד נשים להצר עצמן עד כדי עובי גוף של ילדה.
אלו לא רק פרסומות ומסעי מכירות המשתמשים בנשים מורעבות ומרוטשות, זהו נרטיב תרבותי שמחלחל אל תוכנו עוד משחר ימים. כל אחת מאתנו מתארגנת אל מול דימוי של אשה, ששלמותה מוגדרת על פי מידת הצמצום, והעצמות הבולטות מגופה. על כך כבר הוכברו אינסוף מחקרים, מאמרים וטורים, אינסוף מחאות של ארגוני הנשים, אך השאלה היא מה אפשר לעשות כדי לעצור את המשך ההפנמה של דימויים שמייסרים את חייה של כמעט כל אשה .ואם לא די ברזון הקיים שהוא סף הכניסה לעולם הדוגמנות, מוסיפות אי אלו חברות מסחריות עוד ריטוש מכוון בדימוי ובדמות של אותה דוגמנית.
רזה עד אימה- פרסומת של ראלף לורן
האם די לנו בתשובות מעורפלות, כמו- בואו נחנך את ילדותנו אחרת, נלמדן כי תיאבון ורעב הוא בריא? כמה אימהות, אם נאמר את האמת, לא אוסרות על עצמן ובה בעת על ילדתן, להביא אל פיהן את מה שגופן בו חשק. אל מול תרבות עמוסת מסרים, דרך טלוויזיה, שלטי חוצות, סדרות סבון, כל אלו מציבים אל מולנו ופנימה אל גופנו מסר חד משמעי- אשה ראויה – היא זו שיודעת להגביל את עצמה מכל תאווה ממשית לדברי מאכל.
אז אם מאסנו בתרבות שמקדשת נעורים מורעבים ואם הבנו כי קצרה ידנו מלהושיע את עצמנו ואת בתנו מתרבות פופולרית שכל כולה ריטוש של דמות האשה, ראוי ורצוי כי השינוי יגיע בה בעת מלמעלה-למטה, וגם ההיפך, מלמטה למעלה מתוך התנהגות ותרבות צרכנית.
ראוי לה למדינה שתהא אמונה על איסור הרעבה וריטוש של נשים, אך לא די בכך, לפתחנו מוטלת החובה האקטיבית לא לרכוש מוצרים שכך מוצגים. לא די בהצעת חקיקה ראויה אם אין היא מגובה בתרבות חדשה של צרכניות-צרכנים ולא די באי-רכישת מוצרים ממותגים מדכאים, אם אין הם מגובים בסנקציות ברורות נגדם, המעוגנות חוקית.
אנחנו רוצות להפסיק לארגן את עצמנו על פי אשמה-רעב ובושה, אנחנו בעד תיאבון ואנחנו תאוות לתרבות אחרת. תרבות בה אכילה להנאה ולשובע היא דווקא זו שתכריז – יש כאן אשה יפה, אשה לתפארת.
——————————————————————————————–
*הערת עורכת (לירית)- זו הזדמנות לקשר לאחת הפרסומות האהובות עליי של דאב ולתהות האם באמת יש לנו סיכוי לדבר עם הבת שלנו לפני תעשיית היופי או בנפרד ממנה?
ובאותו עניין- פוסט מעניין של סוכן זוטר שנקרא פיות אנורקטיות
וגל מור חושב אחרת- חוק הפוטושופ כמשל
הדיון המשפטי, איך לא, אצל יהונתן קלינגר.
מסכימה עם הכותבת. מאמינה כי יש לנו אחריות כצרכניות לא לרכוש מוצרים מחברות מסחריות שמציגות נשים באופנים מעליבים.
תודה רבה על הקישור
בעניין החוק, אני נוטה לדעתו של גל מור, ולא רק בפן הטכנולוגי: אני חושש מתפיסת המדינה-כגננת, שמובילה למדרון חלקלק (הרי רק לא מזמן ניסו לצנזר לנו את האינטרנט).
הפיתרון, כאן כמו בכל תחום אחר, לא טמון לדעתי בחקיקה אלא במודעות אישית, בזיהוי המניפולציות שעושים עלינו והשתחררות מהן.
פוסטים כמו אלה (שלי ושלך) יכולים לתרום לזה, ועל כך נבורך
אה, ואפרופו הפרסומת של דאב, גם בעיניי הקמפיין הזה מצא חן, עד שנתקלתי בסרטון התגובה:
http://www.youtube.com/watch?v=SwDEF-w4rJk
"Someone pointed out that Axe and Dove are both owned by Unilever… yet the two brands have very different views when it comes to women." X
רק חרם של ממש יכול להיות אפקטיבי . רק זה עובד על החברות המסחריות .
מרמיט,
בבקשה על הקישור
כשראיתי את הקישור ששלחת הייתי בטוחה שזה הסרטון של גרינפיס- http://www.youtube.com/watch?v=odI7pQFyjso&feature=related על זה נאמר- ignorance is bliss- כמה מאכזב לגלות שהצביעות והציניות מגיעות עוד יותר רחוק משחשבתי. תודה על העדכון.
חוק הפוטושופ-מגוחך ומטריד. מי שצריך להרים את הכפפה הם המפרסמים שבידם האחריות ! לחנך עכשיו את משרדי הפרסום על ידי הגבלות לא ריאליות (איך יאכפו את זה בדיוק?) לא ישיג את המטרה too late too little
צריך לגייס את מכתיבי דעת הקהל האמיתיים מעצבים סלבס וכו….כמו שעשו עם הפרוות
השיח שמתקיים כאן הוא מבורך וחשוב, אך החוק עצמו מסוכן ולא הגיוני!
ברצוני להתייחס לכל אלו, שאמנם מזדהים עם הצורך להסיר דימויים של נשים-ילדות מרוטשות ורעבות, אך מתנגדים/ות לחקיקה בנושא זה. גם אם אני מאמינה גדולה ביכולת הצרכניות/ים ליצור נורמות אחרות ומכבדות עבור נשים מצד חברות מסחריות, הרי שלצערי, גדול מדיי מספר הצרכנים/יות שהרכישה ממותגים המפרסמים נשים באופן מבזה לא מדיר דאגה או שינה מעיניהם. נדמה בעיני שלמדינה יש תפקיד ואחריות כלפי הביטחון האישי של הנשים (אולי נפסיק להתייחס למונח ביטחון ככזה המתייחס למינוחים ומטרות צבאיות), ולטעמי המדינה לא יכולה לשחרר את עצמה ממחויבות זו. שערו בנפשכן ש מבין חברות מסחריות היו כאלה שמפרסמות את עצמן באמצעות ביזוי יהודים- הרי אז היו נזעקים וקמים רבים באוכלוסיה ותובעים התערבות של המדינה. ביזוי והחפצה של ציבור באוכלוסיה כדי לשרת צרכים כספיים של חברה מסחרית זו או אחרת אינם יכולים להיות אופציה, הם חייבים להיאסר ולהיעלם- מתוך לחץ חברתי ומתוך סנקציה חוקית.
אין למדינה שום תפקיד בלקבוע עבורנו מה מותר לנו לקרוא ומה לא, או מה מותר לנו לראות או מה לא.
אין לך שום זכות לכפות את המוסר שלך על אנשים אחרים, או לצפות שהגננת בכנסת תשמור על הילדות שלנו מפני עצמן.
רק מודעות, חינוך נכון על ידי הורים, ורתימת הכוח הצרכני שלנו, יכול להביא לא רק לשינוי – אלא גם לשינוי מוסרי.
המצב שבו על כל מה שלא מוצא חן בעינינו אנחנו נעזרים בכוח הדורסני של המדינה הוא מצב מגוחך, אבסורדי, ומסוכן.
היום המוסר שלך הוא נגד פוטושופ, מחר המוסר הוא נגד נסיעה בשבת, ומחרתיים המוסר הוא נגד לבוש חושפני מדי ברחובות.
גם משטרת הצניעות של טהרן פועלת מתוך מחשבה שהיא דואגת ל"בטחון האישי של הנשים".
גם מילת נשים בפני החולי נפש שמבצעים אותו, מגינים, בראשם המעוות, על נשים.
גם הרעלה בראות האיסאלם היא "הגנה" ובטחון אישי לנשים, שלא חס וחלילה יעשו משהו רע לעצמן, כמו לשכב עם גבר מחוץ לנישואים.
כולנו בני אדם חופשיים. כבני אדם חופשיים – יש לנו את כל היכולת והזכות להחרים תאגידים שאינם תואמים את הקווים המוסריים שלנו.
השימוש בגננת-מדינה כדי לנהל כל פרט קטן מהחיים שלנו, הוא מפחיד ומסוכן, ואופייני בעיקר למשטרים חשוכים מאוד.
אוי זה סרט מדהים.
תודה דורית. ודאב.
בעניי חוק שכזה הוא בריא ונכון ואני אתמוך בו.
צפייה בכמה פרסומות במיוחד במגזין יופי תמיד גורמת לי להרגיש רע עם עצמי.
לכן אני בוחרת לא לצפות, לזכור לא להשוות את עצמי לדוגמניות האלה
ולחגוג את היופי האותנטי והבריא שלי.
עם זאת יש נשים ונערות במיוחד שעדיין לא ערות למניפולציה של התקשורת והתרבות עלינו ועל איך עלינו להראותובשם אידאל היופי סובלות רגשית, פיזית וכלכלית.
כל הכבוד על ההצעה!!!
גלית
חוקים ותיקונים חייבים להשפיע גם על החינוך בבית ספר, תמונות ומסרים בספרי לימוד, מגזינים, ערוצי טלויזיה. הבעיה של דיכוי נשיות ו/או גבריות על ידי נורמות מסולפות וססטריאוטיפים היא רחבה ומחלחלת מינקות ואף בהריון עצמו. כולנו שבויים בתפיסות המעוותות הללו. עם זאת, זה בוודאי איננו "נרטיב תרבותי שמחלחל אל תוכנו עוד משחר ימים" כפי שכתבה אברמוביץ'. חשוב לדייק בדברי ימי ההסטוריה המוכרת לנו (3,000 שנה של תרבות פטריאכלית ומונותיאיסטית) ולחקור זמנים אחרים וערכי תרבות אחרים הקיימים גם היום בשוליים של המוכר לנו. הכרות כזו תלמד אותנו שאפשר גם אחרת.
נדמה לי שעיקר העבודה העומדת לפנינו היא עבודת מודעות עצמית, שיתוף פעולה וחינוך. אפשר בינתיים להיעזר גם באמצעים של אמצע הדרך – כמו חקיקה. אבל אלו אמצעים שיכולים לעזור מעט למטרה העיקרית, שהיא שינוי התפיסה, שינוי הדימוי העצמי, הביטחון שלנו ביכולותינו וברצונונתינו החופשיים, ובחינוך. כל אמצעי שיוביל לכך – מבורך. אבל העיקר היא עבודת תשתית מקיפה. כל אחת מאיתנו צריכה להרים קולה, ולהביע את דעותיה. לשתף , לחלוק, לדבר.