אופנה

הפרסומות לקניון ארנה- מה לא בסדר בתמונה?

מאת: ליאורה זק

אתמול, בנסיעה משפחתית, חלפנו על פני שלטי החוצות בדרכים ונתקלנו בפרסומת של קניון ארנה. התחלתי לדבר על הנושא ועל המחאה שלנו כנגד השלטים וזכיתי במבטים משועממים ובהנהוני הסכמה עייפים, חוץ מבתי הבוגרת שהתקוממה ואמרה "מה אתן עושות עניין מכל דבר? מה כל כך נורא בזה?"

עד אותו הרגע היה ברור לי שאני סולדת מקיומם של שלטי החוצות האיומים האלו שמכריחים אותי ואת ילדי להיות חשופים לפורנוגרפיה אלימה ופוגענית כלפי נשים, אבל רק באותו הרגע הבנתי עד כמה מכרעת השפעתם. לא רק שהפרסומים האלו מזהמים את המרחב הציבורי אלא שהם מסמנים גבולות, או יותר נכון חוסר גבולות, לגבי מותר ואסור, לגבי מהו ייצוג ראוי ומכבד של אישה: היחס שלנו לפרסומות מעין אלו והתגובה שלנו אליהן היא המדד. העובדה שבתי ורבים כמוה, כבר לא רואים מה לא בסדר בתמונה של אישה- נערה כפותה, שגבר דוחף את פניה לתוך עוגה, מאותתת שאנחנו בבעיה.

איך אנחנו קשורות לנשים שבפרסומת?

הבת שלי לא רק שאינה רואה כרגע את הקשר בינה לבין האשה על השלט או כיצד השפלתה משליכה עליה, היא לא רואה בכלל איפה ההשפלה. אבל אנחנו בתור הורים למודי ניסיון, יודעים שזה שהיא לא רואה עכשיו את ההקשר לא אומר שאין אחד כזה, ברור וישיר מכפי שהיינו רוצים להאמין. בעידן בו אנחנו כבר מודעים להשלכות הקשות של ייצוגים במרחב הציבורי, עידן בו האנורקסיה מפילה קורבנות באופן חסר תקדים, עידן בו ניתוחים פלסטיים הם מתנת יומולדת לבנות 16-  ראוי שלא נעלים עין מהאישה על השלט, שידיה קשורות מאחורי גבה ועיניה מכוסות בצעצוע פלסטיק.

רבות אני שומעת את הטענה שבעצם ההתנגדות שלנו לתופעות כאלו, אנחנו מפרסמות אותן ומסייעות למפרסמים עצמם, שאף בונים על התנגדותנו ועל הרעש התקשורתי סביבה. אז נכון, על קניון ארנה שמעו בימים האחרונים בעיקר בגלל פנייתה של ויצ"ו ופנייתנו להסרת השלטים, אבל ההקשר שבו שמעו עליהם הוא בויכוח הציבורי על הלגיטימציה שלהם. זה הפרסום היחיד שראוי שיהיה להם.

ההתנגדות משתלמת

היעדר התנגדות רמה וברורה לתופעה כזו, יקבע אותה כלגיטימית לא רק עבור מפרסמים, אלא עבור החברה בכללותה. שהרי אם המודעה פרושה על שלטי חוצות ואנחנו רואות אותה על בסיס יומי ולא אומרות דבר, כנראה שככה זה וככה זה צריך להיות.
אסור לנו לשתוק כשהמרחב הציבורי הופך למרחב המעודד אלימות, שוביניזם ופדופיליה. העובדה שהשלטים הוסרו ביום שלמחרת מוכיחה ששווה להיאבק.

זרמון- גולדמן טוענים שמדובר בפרויקט אמנותי. אם כך, אבקש שייקחו את האמנות שלהם למרחב בו תהיה לקהל בחירה אם לראות אותה או לא ושלא יכריחו אותי ואת ילדי להיחשף אליה בעל כורחנו. אני אגב ספקנית אם זרמון, גולדמן או מנהלי קניון ארנה היו לוקחים את בנותיהן הרכות לתערוכה שאלו התמונות המוצגות בה, בכדי ללמד אותן על יופייה של אופנה ועל נשגבותה של אמנות.

ליאורה זק היא סמנכ"לית האופנה והסחר של comme il faut

פורסם במקור כטור אורח באתר סלונה

אוהב אופנה שונא נשים

מאת: לירית

כותרת הקמפיין החדש של קניון ארנה הוא "ארנה אוהב אופנה" (באנגלית כמובן) כשכותרת מדוייקת יותר היתה צריכה להיות "ארנה אוהב אופנה, שונא נשים"- זה המכתב ששיגרנו הבוקר למר ג'קי בן זקן:

‏23 אוגוסט 2010

לכבוד

מר ג'קי בן זקן

חברת מנופים פיננסים בע"מ

רח' ז'בוטינסקי 47

ת.ד 15212

אשדוד

לכבוד

מר חיים רביבו

חברת מנופים פיננסים בע"מ

רח' ז'בוטינסקי 47

ת.ד 15212

אשדוד

לכבוד

מר אברהם נניקשווילי

חברת מנופים פיננסים בע"מ

רח' ז'בוטינסקי 47

ת.ד 15212

אשדוד

הנדון: דרישה להסרה מיידית של קמפיין הפרסום הסקסיסטי של קניון ארנה

שלום רב,

אנחנו פונות אליכם בדרישה להסרה מיידית של קמפיין הפרסום הסקסיסטי, רווי השפלת נשים, של קניון ארנה. קמפיין זה, שקושר בין תכניו לבין אופנה עורר בנו זעזוע רב בשל תכנים שכל כולם רוויים בפורנוגראפיה מעוררת חלחלה, סקסיזם, אלימות כלפי אישה, והתכתבות ברורה עם אלימות מינית כלפי קטינות. נבצר מבינתנו כיצד יזמתם ואישרתם קמפיין כזה, המתנוסס מעל שלטי חוצות ומעודד בגלוי אלימות כלפי נשים ונערות. בתוך כך, אנו דורשות כי לצד הסרתו של קמפיין מזעזע זה, תפרסמו התנצלות ציבורית כלפי ציבור הנשים והנערות בישראל, למען הדגשה כי בטעות המדובר ולא בכוונה לפגוע ביודעין בציבור זה.

למותר לציין כי אופנה אינה כורכת את עצמה עם אלימות מינית כלפי נשים ונערות, וכחברת אופנה אנו מנוסות ויודעות כי מרחב עסקי זה יכול וצריך לעודד חיזוק נשים בחברה במקום השפלתן ודיכויין, עידוד קידומן המכובד והמלא של נשים במקום החפצתן. צר לנו כי בבואכם לקדם תכנים הקשורים באופנה, בחרתם בתוך כך לקדם תכנים אשר ידוע כי הם מעודדים אלימות מינית כלפי נשים ונערות בחברה.

בהנחה כי אתם מודעים להפרה הבוטה של כללי האתיקה בפרסום הכרוכה בקמפיין זה, אין לנו אלא לצפות כי הוא יועבר מן העולם מיידית ואת התנצלותכם נדאג לשלוח לכל מאן דבעי. במידה ולא ייעשה כך והקמפיין המשפיל והפורנוגראפי ימשיך להתנוסס במרחב הציבורי, נעשה כל לאל ידנו על מנת להפיץ הלאה את מחאתנו, בשילוב ידיים עם ארגוני הנשים בישראל.

נודה לתשובתכם בהקדם,

ליאורה זק
סמנכ"לית הסחר והאופנה comme il faut
liora@comme-il-faut.com 0542277003

לירית  לבני להב
דוברת comme il faut
liriet@comme-il-faut.com 0542277029

מבית היוצר של זרמון גולדמן

על הפניה של ויצו והתגובה המביכה של ארנה בכלכליסט

על הסרת השלטים ב- Y NET

על הפניה שלנו באייס

על האספקט האופנתי אצל גיברת קאופמן

קולקציית חורף 1996

מאת: לירית

הזוכה היום ה-5 של המשחק היא יעל אלמוג. מזל טוב!

על צילומי חורף 1996

דוגמניות: שלי גפני, ענת הראל ללוק | איפור: מיכל דינר | שיער: ליאור גרין | נעלים: נגשקה | תכשיטים: עמר, שושנים, שיק עתיק | צילום: מירי דוידוביץ' | עיצוב גרפי והפקה: סטודיו רותי קנטור |

שלי גפני וענת הראל. 1996 צילום: מירי דוידוביץ'

שלי גפני צילום: מירי דוידוביץ'

ענת הראל ויגאל קשמה גזרן ומנהל יצור ב-comme il faut דאז

קיץ 1988 של comme il faut

מאת: לירית

הזוכה ביום הרביעי של המשחק- אילנה גרושקא

רונית אלקבץ. צילום: יעל יאירי-אורון

רונית אלקבץ. צילום: יעל יאירי-אורון. הגרביים עם הסנדלים היו פה כבר אז מסתבר

נשים שקופות

מאת: לירון אוחנה

אני נחושה בדעתי שמשהו בדרך שבה אנחנו קונים צריך להשתנות. ושלא תבינו אותי לא נכון, קניות זה כיף, מי כמוני יודעת, אלה שאחרי שטיילתי וחקרתי סופר מרקט, רשתות שיווק גדולות, ובייחוד קניונים, בלטה לי העובדה שמרחבים אלו מעצבים בקפידה מציאות אינסופית שמציעה לנו עוד ועוד אפשרויות רכישה: אמנם לא ממש נחוצות, אמנם לא תמיד באיכות גבוהה או במחיר הוגן, אבל תמיד כל כך מפתות.

מה שמעניין אותי בעולם הצרכני התאגידי, הממותג, האונברסלי הזה זה המציאות הפקטיבית, האשליה הנוצצת שעולם הזה מצליח לייצר לנו. כל כך הרבה פעמים אני מרגישה שאני לא קונה רק בגד, או זוג נעלים או עוד בושם, התחושה היא שבתוך שקית הקניות מחכים לי בעצם אושר, אהבה, יופי, נעורים.. מעצב חלונות ראווה שדיברתי איתו במחקר שלי לפרויקט אמר זאת באופן המדויק ביותר: "התפקיד שלי הוא בכלל לא למכור בגדים" הוא הסביר לי אז, בפשטות ברורה וחדה "התפקיד שלי הוא למכור תדמית, למכור חלום".

לאורך הפרויקט שלי בדקתי האם העולם הצרכני מסוגל להשאיר בצד את החלום הנוצץ שהוא מוכר לנו, וליישר עיניים אל המציאות כפי שהיא? האם יש מרחב מחייה גם להשמנה, להזדקנות ולפגמים?

חשוב היה לי לטפל בנושא שחברות אופנה מתעלמות מהאמת שלו כמעט לחלוטין- גוף נשי מציאותי.

הפאנלים שייצרתי משקפים קווי מתאר של נשים אמיתיות: נערה מלאה בגיל שש עשרה, אישה בוגרת שעברה לידות וניתוחים, ואפילו דיוקן עצמי שלי- אישה צעירה עם מידות גוף ממוצעות.  פאנלים אלו נלבשים על בובות חלון הראווה כמו אריזות פלסטיק שקופות ומטרתם כפולה- גם להראות את ההבדל שבין דימויי הגוף שמציעה תרבות הצריכה לבין גוף אמיתי, וגם להראות ללקוחה המסתכלת בחלון הראווה איך יראה הבגד המוצג שם על גוף אמיתי. גוף שהשמין והרזה כמו זה שלה, גוף שעבר לידות וניתוחים, אולי כמוה, לאפשר לקונה להזדהות עם הגוף שמשתקף אליה מחלון הראווה, לתת לה להרגיש שעיצוב הבגד נעשה בשבילה ועבורה, לא בשביל משהיא אחרת שהיא לעולם לא תהיה. המוצר מגיע בצורת ערכה, נגיש וקל להרכבה ומהווה הצעה קונקרטית למעצבי אופנה שמוכנים, לצד בובות חלון הראווה המוכרות, להראות ללקוחה שלהם גם אלטרנטיבה. להעמיד לצד הפנטזיה, גם את המציאות.

מציאות מול פנטזיה. העבודה של לירון אוחנה בחלון הראווה של קום איל פו

שופינג זה לא דבר רע, בסופו של יום כולנו צרכנים, שקונים מתוך צורך וגם מתוך הנאה.. אבל נדמה לי שבפרויקט הזה אני בעצם שואלת אתכם, וגם את עצמי האם אנחנו מסוגלים להמשיך ולקנות,  פשוט באופן קצת אחר?

העבודה היא פרויקט גמר בהנחיית זיויה קיי במחלקה לצורפות ואופנה של בצלאל והוצגה בתערוכת סוף השנה האחרונה

העבודה תוצג עד סוף החודש  בחנות comme il faut בבית בנמל, האנגר 26, נמל ת"א

חורף 2000 של comme il faut

מאת: לירית

הזוכה היום היא מיכל לוי. כמה פרטים על הקטלוג של חורף 2000

עיצוב הקטלוג: סטודיו מיכל גרניט | צילום: שרון דרעי | דוגמנית: מיה ישעיהו ל"אימאג'" | ילדה: עמית ירקוני | סטיילינג: אביטל דרעי | איפור: ג'יזל ל"סקיי" | עוזרת צלמת: עינב שטארק | שיער: יניב זאדה ל"סקיי" | נעלים: "מרי" ת"א | צולם בביתה של קארין צור | תודה לורד מוסנזון, נעמי סנדרסון |

מיה ישעיהו צילום: שרון דרעי

מיה ישעיהו. צילום: שרון דרעי

מיה ישעיהו. צילום: שרון דרעי

כדי להמשיך ולהשתתף במבצע הצטרפו, לחצו על ה"לייק" והשיבו בתגובות.

יופי לך

מאת: רעות פרסטר

יופי לך

עיניים מביטות במראה
מתגעגעות רחוק
מתגעגעות קרוב
מתבוננות בפליאה
בתעוזה של הזמן
משתהות אל מול
הכניעה לחוקים
עיניים מביטות במראה
מבקשות
להגן
לחבק
להסתיר
ללטף
להסוות
לטשטש
לאהוב

יופי לך

יופי לך

יופי לך

יופי לך

וידאו האר "יופי לך", 2006, מוצג בימים אלו בבית comme il faut ברמה"ש. אפשר לבוא לראות חופשי.

על מיחזור וצבע שיער

מאת: לירית

לפני כשבועיים בערך התפרסם ב"דמרקר וויק" טור של ארז עמירן ושמו "הקיץ הזה תלבשי אג'נדה" שהתייחס רובו ככולו ל'קום איל פו' , מבלי לנקוט בשמה. הטור התבסס על פוסט מחודשיים לפני כן בשם "אופנה עם אג'נדה" , גם הוא על חברות אנונימיות.

הפעם צורפה לטור תמונה מקטלוג החומה של 'קום איל פו' כמו עוד שתי תמונות שלא קשורות אלינו. ביקשנו להגיב מעל דפי העיתון אך נאמר לנו כי שמנו לא נאמר במפורש ועל כן הקוראים לא מקשרים את הדברים אלינו, גם אם אי אלו דברים מרמזים לכך. בנוסף מאחר וזה טור אישי, אין חובה בתגובה.

ובכן, הקוראות והקוראים אינם טפשים וכל מי שמכיר מעט את העשייה שלנו קישר יופי.  על כך יעידו, בין השאר, התגובות לפוסט המקורי.
בכל מקרה, זכותו של מר עמירן כמובן לא לסבול אותנו (מילים שלו) , אבל הבחירה שלא לכתוב את שמנו נועדה אך ורק כדי לא לקחת אחריות על הדברים ולא להיות חייב דין וחשבון על העובדות המסולפות והשקריות. תמוה מאד שעורכי דמרקר בחרו לגבות את הטריק הזה.

הנה כמה מן הדברים שנכתבו בפוסט/ טור : "מייצרים בגדים , נגיד בסין, ואחרי שמאות סינים בני שמונה התפנו לארבע שעות השינה המגיעות להם בלילה. תולים את הבגדים בחנות ושולחים קומוניקט שמדבר על "העצמה נשית"  לשניים וחצי עיתונאי האופנה הישראלים. אחר כך מוציאים קטלוג. בקטלוג מצלמים נשים בשיער לבן (כי לצבוע שיער זה כניעה לתכתיבי יופי גבריים) שתוך כדי שהן לובשות בגדים כעורים (כי בגדים יפים הם שעבוד לקודים דכאניים), הן עוצרות לרגע כדי לקיים "שיח פמיניסטי…".

ראשית, אני רוצה לברך את מר עמירן על שהצטרף אלינו והחל למחזר ושנית, זו תגובתנו:

בטורו האחרון מיום 11 ביוני 2010, בחר ארז עמירן לתקוף חברות אופנה שמקדמות אג'נדה חברתית. תמוהה בחירתו שלא לנקוט בשמות חברות האופנה אליהן התייחס, ייתכן כי חשש כי אז ייתפס על טעויותיו ומידת אי הדיוק החמורה שנקט. הקורא/ת לא הייתה צריכה להתמצא בנבכי עולם האופנה בישראל כדי להבין שדבריו התייחסו, כולם או רובם, לחברת 'קום איל פו'. בשונה מהכותב, אנחנו בוחרות להשיב לו ישירות, עם ציון שמו, ולהתחיל ראשית בשאלה- מה מפריע לך, ארז עמירן, בחברות מסחריות שמעזות לנקוט עמדה חברתית ברורה, על כל הסיכון שיש בנקיטת עמדה זו בחברה הישראלית של ימינו?

באשר לאותן טעויות, שיש לקוות שמקריות בלבד, בדבריו: 'קום איל פו' מקפידה שרוב הייצור שלה יהיה מקומי, מרצון לעודד כלכלה מקומית ומתוך התנגדות לייצור שנסמך על ניצול עובדות ועובדים, חלקם קטינים/ות, בעולם השלישי. 'קום איל פו' לא מלבישה אג'נדה של קידום נשים לאחר המצאת ויצירת הקולקציה. אותה תפיסת עולם שלובה ומשתלבת בכל פעילותה של החברה, כולל משלב בניית הקונספט- האופנתי והחברתי גם יחד.

בציניות שאינה במקומה מופיעה בטורו התייחסות לשיערן הלבן של נשים בקטלוגים, כאמור של 'קום איל פו', תוך הערה "כי לצבוע שיער זו כניעה לתכתיבי יופי גבריים". מה חבל כי בחר ללעוג להכרעה הערכית שלנו לשלב נשים בכל הגילאים.. יש לשער כי מידת הציניות שלו מעידה יותר מכל על מידת הפריבילגיה שלו כגבר בחברה שאינו נתון למכבש הלחצים הפועל על נשים, שרבות מהן אכן צובעות את שיערן כי זהו אחד ממרכיבי מיתוס היופי שמטיל עליהן להחביא, בין היתר, את גילן. מעניין לסמן כי דוגמנים בעלי שיער לבן מכונים "סילבר פוקס" ואילו דמותן של נשים שאינן צובעות שיער ומעזות לדגמן אופנה ולא את משכנות גיל הזהב הקרוב, נתפשות כהצהרה קיצונית ושלא במקומה.

באשר להערה על המחירים- כאמור, 'קום איל פו' מייצרת את רוב בגדיה בארץ ומספקת שכר הוגן לענף הטקסטיל המקומי. ייצור מקומי לצד העמידה שלנו על איכויות גבוהות של חומרים ותפירה הן הסיבות למחירים הגבוהים שלנו. חבל שהכותב בחר להסתפק בחלקה המזערי של התמונה- להלן המחירים הגבוהים תחת מעטה כביכול של אכפתיות חברתית, בעודו מתעלם מההקשר החברתי הכולל שבעטיו קיימים מחירים אלה.

הבחירה שלנו להיות חברה, שבין השאר גם מורכבת מנשים בעלות עמדה מופגנת ומוצהרת כלפי אי צדק ועוולות בעולמנו, היא אכן לא טריוויאלית ולא נורמטיבית. לצד היתרונות שיש בנקיטת עמדה כזו (כן, גם רווח כלכלי) ישנן  גם הרבה אמירות כמו- "תעשו אופנה ותשתקו".  ובכן- לא רוצות. אנחנו נמשיך לייצר בארץ, לתרום 10% מהרווחים שלנו למטרות קידום נשים, לחלק 20% מהרווחים בין עובדות החברה ולהשתמש בפלטפורמת הפרסום שלנו לקידום נקודות מבט אלטרנטיביות ואוכלוסיות מודרות. נמשיך לנסות ולהאיר פינות חשוכות באמצעות הקטלוגים שלנו ולדבר על בדים איכותיים, תפירה משובחת, עיצוב עדכני וגם על התנגדותנו למודל היופי בחברה, על פערי השכר במשק ועל כל מה שלטעמנו יכול להפוך את החברה בה אנו חיות לפתוחה, מכבדת ושוויונית יותר.

חברות מסחריות מפרסמות את עצמן כשעל פי רוב לנגד עיניהן שורת הרווח לבדה. העובדה שלקוחותינו מעריכות את העשייה שלנו, מייחסות חשיבות לאופן שבו יוצר הבגד ומוכנות לשלם עליו בהתאם, מוכיחה שאחריות חברתית בעסקים גם משתלמת. ועל כך, לא רק שאיננו מתנצלות, אלא מתגאות.

עודדה ארנון, דבורה הקר ואווי מולכו מתוך הקטלוג "להיות בת" חורף 2005. כל כך קשה לצבוע את השיער? צילום: יעל אילן

לצפייה בתמונות מצילומי הקטלוג "להיות בת" (כולל כאלו שלא פורסמו בקטלוג עצמו)

שקיות ממוחזרות משקי בטון פסולים של comme il faut

מעצבות עתיד

מאת: לירית

חברת התכשיטים רויאליטי נרתמה לטובת האיגוד לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית וחיברה מעצבות ומעצבים שלה עם סלבריטאיות. ביניהן ניתן היה למצוא את נינט טייב, ציפי לבני, לימור לבנת, שחר פאר, חנה לסלאו, יולי תמיר, מירי בוהדנה, סיוון רהב מאיר, יונה אליאן, עינת ארליך, מסקי שבירו, יבגניה דודינה, צרויה שלו, יונית לוי, אתי רוטר, מירי בוהדנה, לוסי אהריש, מרב מיכאלי וטלי ליפקין שחק. הנשים שלקחו חלק בפרויקט עיצבו יחד עם המעצבות של "רויאלטי" תכשיט מזהב, אבני חן ויהלומים הועמדו למכירה פומבית באירוע שנערך ב-9.6. כל ההכנסות מהאירוע הוקדשו לאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.

התכשיטים יצאו מרשימים ביותר והוצגו במשך יומיים בטרם נמכרו, אצלנו ב-comme il faut בבית בנמל. הנה כמה תמונות:

מעצבות עתיד- יומיים לפני המכירה בנמל

מסקי שבירו, לימור לבנת ועינת ארליך מעצבות עתיד

ציפי לבני, אתי רוטר ויונית לוי

ספר משלך

מאת: לירית

חשבנו חשבנו איזה ספר יהיה הכי מדויק, כזה שגם יהיה קלאסי ומכונן וגם מושך לקריאה בימנו אנו. בסוף, איך לא- חדר משלך של וירג'יניה וולף.

אז עד ה-17.6 בכל קניה מעל 400 ש"ח (לפריטים במחיר מלא) בכל אחד מבתי comme il faut – חדר משלך- מתנה.


ותזכורת קטנה לניקול קידמן ולוירג'יניה וולף המקסימה שהיא גילמה אי שם  ב- 2002. "השעות"-